הייתה לנו משפחה... התפרקה המשפחה... הורכבה משפחה חדשה... ועכשיו, ממש כמו המשפט מתוך השיר המפורסם של אתי אנקרי: "לך תתרגל איתה".
(השמות והנתונים שונו על מנת למנוע אפשרות לזיהוי)
..."כבר לא אכפת לי לאחר הביתה. הפרצופים שעושים לי כשאני מגיע והיחס הקר שאני מקבל – לא נעימים לי. רציתי לגור עם דפנה כי אני מאוד אוהב אותה. אנחנו מגדלים ביחד את 3 הילדים שלה וגם הילד שלי מגיע מדי פעם אבל... מה שקורה בבית בלתי נסבל. על כל משפט שני שלי, רועי (בנה בן ה- 12 של דפנה מנישואיה הראשונים) מעוות את פניו בסלידה, אומר לי שאני מדבר שטויות או קם בהפגנתיות והולך. כשיובל מגיע (בנו בן ה- 9 של ערן, מנישואיו הקודמים) אני רואה איך רועי עושה את כל המאמצים לתת ליובל להרגיש שזהו לא מקומו ושזה לא הבית שלו. ודפנה, לא מרשה לי לומר לו מילה. היא אומרת לי שהוא במצב עדין ושאני לא אעשה מה עניין. מעבר לכך, דפנה מספרת לי שרועי מדבר עם אביו ומספר לו מה קורה אצלנו בבית ואיך אני מתנהל מולו... אני מרגיש כלוא בבית שלי! המצב הזה בלתי נסבל."
_________________________________________________
מאמר זה נכתב מתוך ניסיון בעבודה מול משפחות שפנו אליי לעזרה, כשבבסיס פנייתם אליי עומדים היחסים בין בני הבית, בהיותם משפחה מורכבת. הקושי הרב שקיים בחיבור בין אנשים שונים מבתים שונים, תוך פירוק משפחתם הראשונית וחיבור לאנשים אחרים שגם הם כעת המשפחה - מציאות זו קשה עד מאוד ואליה כעת צריך להתרגל.
אז מהי משפחה מורכבת?
משפחה מורכבת היא משפחה הבנויה מבני זוג אשר משפחתם הקודמת התפרקה ובמשפחתם הנוכחית יש את ילדיהם מהנישואים הקודמים וכמובן, ייתכנו ילדים משותפים של שניהם.
מהם האתגרים שיש למשפחה מורכבת?
האמת... יש המון. יחד עם זאת, גם במשפחה "רגילה" יש אתגרים רבים. ובכל זאת, יש משהו מיוחד ומסוים שמאפיין רק את המשפחה המורכבת וזהו החיבור בין הורה וילד שאין להם קשר דם והקשר "נכפה" עליהם. אנשים שצריכים להסתגל באמצע חייהם לאדם זר: הורה לילדים של בן/בת הזוג וילדים להורה נוסף וחדש.
הנה חלק מהאתגרים:
• נוצר מצב שבבית האינטימי צריך "ללכת על ביצים" ולמצוא את האיזון ואת הרגישות כדי לייצר יחסים טובים, לעיתים עם אנשים שמאוד מתנגדים לך, עוינים אותך ורוצים להוכיח שהם היו פה קודם, שההורה שלהם בעדם ושאתה, בן הזוג החדש – נמצא פה רק באופן זמני! לכל אלו יכולה להצטרף גם תחושה של הילד שהוא ממש "בוגד" בהורה שאינו גר איתו, בכל פעם שהוא עושה משהו או סתם מתנהג נחמד לבן/בת הזוג. תחושת "הבגידה" הזו היא תחושה מאוד קשה.
• הילד שלך מגיע אליך ומתלונן על יחס כזה או אחר שהוא חווה בבית שבו גר ההורה השני. איך לדבר ולהסביר לילד את המעברים שבין בית לבית ואיך לעזור לו לבנות שם יחסים?
• כאשר למשפחות מורכבות שהתחברו ביניהם יש ילדים צעירים בתמונה – המשפחות יצליחו בקלות יחסית יותר לאחד כוחות יחד. הסיטואציה הופכת להיות קשה יותר אם מדובר בילדים מתבגרים שיש לאחד מכם. בעיקר בגילאי 10-14. בגיל הזה מדובר על מתבגרים צעירים שיוצרים בדיוק בשלב הזה בחייהם את הזהות שלהם ובגיל הזה לא פשוט להתמודד איתם מלכתחילה, כל שכן בסיטואציה של פירוק משפחה וחיבור מחדש עם אנשים זרים שהגיעו.
• זוג בתחילת דרכו, עוד בטרם יש להם ילדים, מסתגל ולומד להכיר האחד את השני במרחב מאוד גדול ומאוד אינטימי. במשפחות מורכבות, כאשר כבר יש לפחות לאחד הצדדים ילדים, אין את הלוקסוס הזה. המרחב האינטימי שאתם יכולים ליצור לעצמכם הוא תלוי זמן, תלוי מקום ותלוי אנשים אחרים.
• נדרשת התאפקות מאוד גדולה: הילד נדרש שלא להתגרות בבן הזוג החדש, בן הזוג נדרש שלא לצעוק ולכעוס על הילד שאינו שלו ובתווך עומד ההורה שהילדים הם שלו ומולם נמצא בן הזוג – והם חסרי אונים! התחושה לעיתים היא של הימצאות בין הפטיש לסדן. האם לכעוס? על מי לכעוס? אם אגיד משהו לילד שלי, הוא ירגיש שאני לא בעדו? ואם אגיד מילה כנגד בן זוגי, האם הוא יקבל את זה או ירגיש שאני אוטומטית לטובת ילדי? ואם הילד שלי רב עם הילד שלו? ..... סיוט!
• תוצאה ישירה של כל האמור לעיל עלולה לדרדר גם את היחסים שבין שני בני הזוג עצמם.
אז איך להתמודד עם מצב היחסים המאתגר הזה, כדי שכל בני הבית ירגישו בבית?
• שני בני הזוג נדרשים להעביר מסר מאוד ברור וחד משמעי כבר בתחילת הדרך: "ילדים יקרים, הקשר שבינינו בלתי ניתן לערעור. התחברנו בינינו מאהבה ואתם יכולים לבחור אם לשמוח איתנו או שלא. יחד עם זאת – בן הזוג כאן בכדי להישאר!"
• המצב עבור הילדים הוא חדש והם לא בחרו בו. הם נפרדו פיזית מהורה שכעת אינו גר איתם על בסיס יומי ודבר זה לרוב קשה. קשה מאוד! עליכם להעביר להם מסר שזה כן טבעי לשאול שאלות, לכעוס, לקנא. אין גם שום חובה או הכרח להרגיש אהבה לבן/בת הזוג החדשים ולילדים שהצטרפו. לא ניתן לכפות אהבה על אדם אחר, יחד עם זאת: הבקשה שלכם לנהוג בכבוד הדדי בבית היא לגיטימית ונדרשת.
• רצוי שבן/בת הזוג יאמרו לילדכם שהם אינם מחליפים את ההורה. שהם בני זוג של אמא או אבא והם חלק מחייהם כעת בתור מבוגר אחראי בבית אך בשום אופן לא במקום ההורה.
• כדאי ששניכם תשבו ותחליטו מה כן ומה לא בקשר שביניכם ובין הילד של בן או בת זוגכם. תיאום ציפיות יכול למנוע המון כעסים. תיאום הציפיות צריך להיות בנושאי טיפול במשמעת, טיפול בלימודים, טיפול מול תלונות וכל דבר שוטף אחר שיש בין בני הבית. חובה לקבוע ביניכם מידי פעם מפגש כדי לדבר בו על האם מה שהחלטתם עובד? האם נדרש שיפור כלשהו? איך כל אחד מכם מרגיש עם מה שקבעתם?
לסיום
במשפחה מורכבת יש מראש קצת יותר בעיות בחיבור בין אנשים וביצירת יחסים טובים ומכבדים בבית. תפקידכם הוא להיות ערים לאתגרים שמוצבים בפניכם ולדעת שהם חלק מהחבילה שנקראת "פרק ב' ".
זכרו - הרעיון המרכזי הוא שככל שיהיו פחות כעסים ופחות משקעים יצטברו – כך יש לכם סיכוי טוב יותר להצליח ביחסים ביניכם ועם הילדים, תוך העברת מסר מאוד ברור לגבי הזוגיות שביניכם!
אם צץ לו משבר, אתגר כלשהו או סתם דילמה, רצוי שתפנו לקבל עזרה כדי שלא לדרדר את היחסים וגם כדי שתוודאו שאתם בכיוון הנכון ושאתם פועלים היטב במקום שהכי חשוב לכם – בבית.
ואגב, העצה הזו תקפה לכל משפחה באשר היא ומכל סוג.
בהצלחה!
- ורד כרמלי | מאמנת אישית(מוסמכת מכון אדלר)
- אימון הורים והדרכתם, יחסים במשפחה וזוגיות
- www.imunim.net | 054-2204046 | veredcarmely@gmail.com
